פרונטו בשישי בערב, 7.9.18

מסעדת פרונטו היא מסעדה שקיבלה אינסוף המלצות אצלי, אבל לא יצא לי ללכת אליה כי אני לא חובבת גדולה של אוכל איטלקי. ברגע שזה אוכל איטלקי במסעדת שף זה מקבל נופך אחר לגמרי, אבל עדיין – תמיד אעדיף את הטעמים האסייתיים, וצריך לקחת את זה בחשבון כשקוראים את הביקורת שלי. חלק מהמנות היו נפלאות, אבל פשוט לא בטעמים שאני ממש אוהבת.

הגענו לפרונטו כדי לחגוג יום הולדת לטום, חלק ב' (יקר, הילד). החמוד הזה תמיד הולך למסעדות אסייתיות, כי הוא אוהב את זה, אבל בעיקר כי הוא יודע שאני מתה עליהן, והוחלט לפנק אותו ליום הולדתו במסעדה איטלקית מובחרת. הזמנו מקום בתוך המסעדה, בשולחן. לא הרגשנו שזאת מסעדה שצריך לשבת בה על הבר.

הגענו למקום ומיד הושיבו אותנו בשולחן שהיה נחמד – מבודד יחסית לצפיפות הגדולה מאד של המסעדה (טום ציין בפניי זוג שהושיבו אותו בשורת השולחנות הצפופים, ביקש לעבור ועבר לבר, ביקש לעבור ועבר החוצה, ובסוף חזר לשולחן המקורי. קומדיית טעויות משעשעת, אמנם, אבל אני יכולה להבין אותם). החיסרון היחיד במיקום שלנו היה השולחן הלא יציב, מהחלק העליון ולא מהתחתון (כך שאי אפשר לדחוף חתיכת נייר מתחת לרגל השולחן ולפתור את הסיפור), אבל זה לא היה מאד מורגש, לשמחתנו.

כבר כשהתיישבנו ניגשו אלינו ושאלו אם נרצה להזמין לשתות. הפעם וויתרנו על אלכוהול, אני בגלל כאבי בטן, וטום כי לא התחשק לו. הזמנו קולה, וטום הכריח אותי לשתות (איכסה!).

המלצרית היתה מאד נחמדה ועוזרת. התלבטנו כמה אוכל להזמין, ואיזה אוכל, והתייעצנו איתה די הרבה. לא בכל ההמלצות שלה היא פגעה בול, אבל זה הגיוני שלאנשים יש טעמים שונים באוכל.

מבוא – אויסטר

אני לא מסוגלת. תמיד כשיש אויסטר בתפריט אני חייבת להזמין אותו. זה לא רציונלי. אני פשוט מאוהבת באויסטרים. בטעם הפרשי הזה של הים. אז הזמנתי לי אחד. ואי אפשר לאכזב אותי באויסטרים.

32 ₪

מנה ראשונה – אספרגוס בגריל פחמים

אנחנו ממש אוהבים אספרגוס אז היינו חייבים להזמין את המנה. המנה מאד מאד טעימה, אם כי יושבת על "סלסילת עגבניות" מה שמרגיש כמו שקשוקה מוצלחת במיוחד. כמו שטום ציין, זו מנה מאד "עממית" שהייתי מצפה למצוא במסעדה מסוג אחר, אבל היא עדיין היתה מאד טעימה, אז זה לא משנה.

69 ₪

מנה שנייה – ברוסקטת דג ים (ספיישל)

כפי שנשמע, שתי ברוסקטות עם המון המון המון דג ים עליהן. המנה חמודה ופרשית, הדג נא, ממש פינקו בכמות של הדג, וזה אולי הדבר היחיד שיכול להצדיק מחיר כזה גבוה למנה כזאת.

58 ₪ (הלוואי שאני צודקת במחיר, כיוון שזה ספיישל אני רושמת מזיכרון)

מנה שלישית – תמנון (ספיישל)

התמנון מגיע על מצע של פטריות מבושלות ורוטב פרשי שסותר את זה. לתמנון עצמו יש טעם מעושן, התוספות המלוות עובדות איתו מעולה. לא המנה הכי מדהימה בעולם, אבל מנה טובה.

75 ₪ (טום מנחש, לי אפילו אין ניחוש למחיר)

מנה רביעית – טורטליני תפוח אדמה עם פירות ים

פה מאד התלבטנו. חשבנו אולי עדיף לקחת מנה של בשר, אבל המלצרית שכנעה אותנו שהמנה הזאת מדהימה והלכנו עליה. גם ציפינו שהיא תגיע אחרונה, אבל משום מה המנה שבאה לפניה בתפריט הגיעה אחריה לשולחן. בנוסף, חיכינו המון למנה הזאת, אחרי שהפציצו אותנו בכל המנות ה-"ראשונות" במכה. הרגשנו שהחלוקה לא היתה טובה.

בנוגע למנה עצמה – שרימפס, מולים, סקאלופ, וכמובן טורטליני תפוח אדמה. מעט מדי רוטב. בעיני רוטב כבד מדי. רוטב של שמן זית ומולים, כנראה. אני, באופן אישי, לא התחברתי למנה הזאת בכלל, אבל החיסרון האמיתי היחיד שיכולתי להצביע עליו הוא כמות הרוטב המועטה. פירות הים היו עשויים מעולה. גם הטורטליני. אבל כל מה שחשבתי לעצמי הוא ש-"פירות הים התבזבזו על הרוטב הזה... זה היה עובד הרבה יותר טוב ברוטב אסייתי" – וזה לגמרי עליי.

135 ₪

מנה חמישית – טליוליני טרטופו

מנה שהזמנו כי הרחנו את פטריות הכמהין במסעדה ורצינו גם! המנה עצמה מעולה מעולה, רק שטום הרס לי את הטעם של הכמהין כשהוא ביקש להוסיף פרמז'ן, ומבלי ששמתי לב, שם על כל המנה. היא עדיין היתה טעימה, אבל הכמהין היה הרבה פחות בולט. לקחנו את הגרסה הקטנה של המנה.

63 ₪

קינוח – פרנץ' טוסט

בהתחלה טום ניסה לשכנע אותי ללכת לקינוח למקס ברנר, אבל אני לא נפלתי בפח! להאביס אותי במתוקים בכמות של מנה עיקרית? אין מצב. התלבטנו בין הקינוחים השונים בתפריט. אני רציתי את עוגת השוקולד עם גנאש רוזמרין וגלידת מסקרפונה, אבל המלצרית אמרה שזאת "סתם עוגת שוקולד רגילה". המליצה בחום על טארט הדבש המיוחד ולא הבינה שהיא נובחת על העץ הלא נכון – אין מצב שנזמין טארט דבש, בטח לא שנייה וחצי לפני ראש השנה. אז היא המליצה על פאדג' שוקולד או על הפרנץ' טוסט. בהחלטתו של טום, ילד יום ההולדת, הלכנו על הפרנץ' טוסט.

היה חמוד. בא עם סורבה חמאה חומה שהיה ממש ממש טעים, יותר מהפרנץ' טוסט עצמו, לדעתי. מנה טובה, אבל מאד קטנה. וגם נטולת שוקולד. אני לא מתמודדת היטב עם קינוחים נטולי שוקולד (חוץ מהקינוח של המנגו בטאיזו... הוא פשוט מעלף).

46 ₪

השירות במסעדה היה מעולה. לא היינו צריכים לחפש את המלצריות, הן תמיד דאגו לנו. עם זאת, ההמלצות של המלצרית שלנו לא לגמרי קלעו.

החוויה היתה טובה, לא מיוחדת, אבל בלי דברים שהפריעו (אולי למעט השולחן). לא הרגשתי שהאוכל היה מיוחד באופן יוצא דופן, אבל היה לי טעים מאד.

סיימנו את הארוחה עם חשבון של בערך 440 ₪ לא כולל טיפ (משערים... כי לא זוכרים את מחירי הספיישלים, ולא את מחירי שני בקבוקי הקולה ששתה טום והכריח אותי ללגום פה ושם). לא מחיר יקר מדי, אבל גם לא אכלנו המון, ולא הרגשתי שהתפנקנו באותה מידה שהתפנקנו יום קודם לכן.

לסיכום:

האוכל – 8/10

האווירה – 9/10

החוויה – 8/10

השירות – 10/10

המחיר – 10/10

סה"כ – 9 מתוך 10 לפי הלהב של יעל

פרונטו

הרצל 4 תל אביב

יא-פאן בחמישי בערב, 6.9.18

אל מסעדת יא-פאן הגענו כדי לחגוג יום הולדת לטום, חלק א' (ימי ההולדת שלנו עוסקים באוכל, ואנחנו נוטים להתפנק בשתי מסעדות שוות לכל יום הולדת. עסק יקר).

אנחנו אוהדים רציניים של טאיזו, ובמסורת הקטנה שיצרנו לנו לימי ההולדת, טאיזו תמיד הייתה חלק חשוב. השנה החלטנו לוותר על טאיזו, ולנסות משהו אחר מאותה משפחה – בכל זאת המסעדות שייכות לאותו שף (יובל בן נריה) והיו לנו ציפיות ענקיות.

הזמנו מקום על הבר במחשבה שזה מעניין יותר, כמו בטאיזו, ובזה אני חושבת שגם צדקנו.

ברגע שהתיישבנו ניגש אלינו ברמן, שאל אם זו פעם ראשונה, והציג את הקונספט של המסעדה – ביסטרו יפני... מעין פיוז'ן צרפתי ויפני, לפי דבריו. שאל אם נרצה שירכיב לנו תפריט (כמו בפעם הראשונה שלנו בטאיזו שהיתה פשוט יוצאת מן הכלל). קצת חששתי, באופן אישי, כי המלצר לא נראה כמו מישהו שאוהב אוכל מורכב בעצמו, מסוג אלה שאם הייתי צריכה לנחש תמיד יעדיפו שניצל ופירה (שזה אחלה, אבל לא הכיוון) ואם זה באמת המצב אז צורת הרכבת התפריט שלו תהיה לפי המלצות של השף, אבל לא לפי הבנה שלנו – המלצות של השף זה מדהים, אבל אם מחברים את זה בהבנה אמיתית של הטעם של מי שיושב מולך אתה מקבל ארוחת מלכים. בדיעבד קשה לי לומר אם צדקתי בהנחה שלי או טעיתי, אבל ספוילר: לא הרגשנו שהחוויה והאוכל הצדיקו את המחירים ששילמנו. נתנו לברמן להרכיב לנו את התפריט.

וכך התחלנו את הארוחה:

בקבוק יין שרדונה של ספרה (יקר, אבל החלטנו להתפנק לכבוד יום ההולדת) שהיינו בסיור ביקב וידענו כמה היין הזה טעים. אני, אגב, מעדיפה את הסוביניון בלאן ואת הניו פייג', אבל טום ממש אהב את השרדונה כשהיינו בסיור.

צילמנו את רוב המנות, אבל באמצע שכחנו כמה.

מנה ראשונה – טרטר דגי ים

התרגשנו, כי זה בא ביחידים, וידענו כמה טעים טרטר טאיזו (המנה האהובה עלינו בטאיזו. היא והקארי בשר סרטנים).

ההגשה של המנה מאד יפה ומסקרנת, אבל גם טום וגם אני הרגשנו שעל אף שזה טעים, הטעמים שלה לא מתחברים באותה רמה של טרטר טאיזו. זאת מנה יותר כבדה, ופחות פרשית, ולכן מבחינתי התחלה הרבה פחות טובה לארוחה.

36 ₪

מנה שנייה – סלט דג צלוי

המנה הזו, שנראית כמו פוקה/סושי מפורק בלי אורז, בגלל האצות החתוכות שיושבות מעל הסלט, נראתה מבטיחה, ברמה העקרונית, אבל אז הסבירו לנו מה יש שם, ו... ובכן, "דג צלוי" הופך את זה לסלט מסוג אחר לגמרי. גם אין שם את הירקות המתאימים כדי ליצור פוקה.

אבל זה לא משנה, לא ההשוואה לפוקה היא זו שאיכזבה אותנו מבחינת המנה, אלא העובדה שגם בתור סלט דג מבושל (כמו צ'ה קה לה וונג" לדוגמא, ב-וונג, מן הסתם, שהוא סתם מדהים מבחינת חיבורי טעמים) הוא לא מחזיק. סלט מאד סתמי מבחינתנו. לא עפנו עליו בכלל. וזה בנוסף לעובדה שהדגשנו בפני הברמן את אהבתנו לדגים נאים, אז לא עפנו גם מהבחירה עצמה.

60 ₪

מנה שלישית – סשימי סקאלופ טרי

ישר ידעתי שאני אוהב את המנה הזאת, כי היה בה טוביקו וסוג של דג נא. כבר למראית עין, עם הרוטב שמזכיר בניחוחות את רוטב ההדרים בגוצ'ה (טרטר טונה אדומה), ואכן המנה היתה מאד מוצלחת. הטעמים עבדו, ורק רצינו לנגב את הרוטב הזה עם לחם (חבל שלא עשינו את זה).

70 ₪

מנה רביעית – ניגירי

6 יחידות של ניגירי. התאכזבתי. לא אוהבת ניגירי כל כך. זה לא מאקי עם הכיף של האצה, אבל זה לא סשימי עם הכיף של דג נא בלי הפרעות... והאמת? טעיתי בענק. מורידה בפניהם את הכובע. המנה הכי טובה בארוחה, לטעמי. החיסרון היחיד בה היה שקצת קשה לחלוק אותה, אבל רצינו לטעום מכל ניגירי, אז חלקנו ביס-ביס חצי-חצי.

ניגירי אחד עם סלמון ועירית, אחד עם אונגי, אחד עם סקלופ ובצל ירוק, אחד עם טונה אדומה וביצת שליו, אחת עם שרימפס וטוביקו, ואחת עם דג צלוי. לכל אחד יש שילובי טעמים משלו, ורוטב אחר. הכל עובד. הכל מושלם. הכל מתחיל להיראות טוב יותר מבחינת המסעדה.

82 ₪

בשלב הזה הברמן שאל אותנו אם אנחנו רוצים להמשיך לעיקריות. לא ידענו מה אנחנו רוצים, כי הרגשנו שרק עכשיו התחלנו להנות מהראשונות, אבל הוא הציע את מנת הדגל של המסעדה וזרמנו איתו.

מנה חמישית – פילה קוד שחור צלוי

הפילה מגיע באורז עגול ורוטב מעניין, אבל מבחינתי הוא פשוט לא היה טעים כל כך. כל הזמן השוויתי לטאיזו וחשבתי לעצמי שכמה חבל שזה לא הלברק השלם שמפילים מהוו ומגלגלים בחסה. הרגשתי שהכל עשוי טוב, אבל שהחיבורים פשוט לא עובדים לי. שהמנה סתמית בעיניי, כבדה מאד בטעמים, וממש לא מצדיקה את המחיר שלה. אפילו הפסקתי באמצע ונתתי לטום לסיים אותה.

162 ₪ 

מנה שישית – טרטר טונה

בשלב הזה ביקשנו שיביא לנו עוד מנה פרשית כדי שנסיים עם תחושה של הצלחה. התלבטנו אם להזמין בעצמנו, אבל הוא נורא רצה לבחור לנו אז נתנו לו. הביא את הטרטר טונה.

מנה חמודה, הטרטר מגיע על קרקר אורז דביק, והופך את זה למעין סנדוויצ'ון טרטר טעים מאד. לא יודעת אם זאת המנה שהיינו בוחרים לעצמנו, אבל היא בהחלט לא היתה רעה.

48 ₪

קינוח

הלוואי שבאתר היה תפריט קינוחים כדי שהייתי מדייקת בתיאור של המנה שבחרנו. בחרנו את המנה הכי הזויה בתפריט, כי המליצו לנו וכי היינו סקרנים, אבל גם ממש חששנו.

תיאור המנה: בתחתית הצלחת היה קרם שוקולד ופטריות פורצ'יני (נראה לי...) ומעליו אבקת פופקורן, מעל זה היו מפוזרים פירות יער (מעטים), ומרכז המנה היה משהו עם שומשום שטום חושב שזה היה שוקולד לבן, אבל זכור לי שזה לא היה מתוק במיוחד.

מבחינתי המנה היתה מתחכמת מדי, עם מורכבות של טעמים שלא בהכרח עובדים יחד. כל כך הרבה סוגים של טעמים, ובלי חיבור אמיתי בין כולם. הרגשתי שפירות היער יכולים, אולי, להוות את החיבור הזה, אבל יש מעט מדי פירות יער בשביל שנצליח לאכול קצת בכל ביס. מנה מאד מלוחה ביחס לקינוח, ואף אחד מהאלמנטים המתוקים בה לא מתוק מספיק בשביל לפצות על זה. את אבקת הפופקורן לא ממש מרגישים בתוך ביס שלם (אבל בנפרד ממש מורגש שזה פופקורן), אבל השאלה מבחינתי היא האם זה הוסיף או הוריד מהמנה... לא אדע.

קיבלנו גם פינוק של מעין טראפל שוקולד לבן מצופה פיסטוק. זה היה חמוד ופשוט.

השירות במסעדה היה ממש טוב. המנות הגיעו מהר, הברמן תמיד היה זמין לשאלות ובקשות, ומזג לנו מהיין שלנו מבלי שאפילו ביקשנו. עם זאת, לא הרגשתי שהוא ממש הבין אותנו ואת הרצונות שלנו. אולי זאת ציפייה גבוהה מדי, כי בסופו של דבר הוא לא שאל מספיק שאלות מראש כדי לדעת באמת מה לתת לנו. גם היה נראה שהוא חדש שם, כי הברמן השני ייעץ לו בדברים מסוימים. אז יכול להיות שאם היינו באים עוד שבועיים זה היה נראה אחרת לגמרי. אבל על אף חוסר ההתאמות במנות, הרגשנו שהשירות היה מצוין.

החוויה במסעדה היתה חמודה. לא מאד רשמית, לא מאד אלגנטית. מעין בר יותר "מגניב" וחופשי מהטאיזו. היה לנו כיף, אבל לא חוויה שאחזור אליה. כשמכלילים את כל האלמנטים בארוחה, הרגשנו שחצי מהמנות פגעו וחצי מהמנות לא, שאולי אם היינו מזמינים בעצמנו זה היה נראה אחרת, אבל בינינו – אין כזה מבחר ענק בתפריט. בצד השני של הבר היה שולחן והרגשתי שאני מסתכלת על האם והבת שישבו שם ודיברו ואין לי לאן להסתכל חוץ מעליהן או על טום, זה לא היה הכי נוח. האוכל היה טעים, אבל לא חוויה כזאת מדהימה שזה שווה את המחיר ששילמנו בסופה.

סיימנו את הארוחה עם חשבון של כמעט 700 ₪ לא כולל טיפ, כאשר היין היה חלק משמעותי במחיר, ובלעדיו המחיר היה יוצא באיזור ה-500 ₪. בעצם זה לא מחיר כזה יקר, כשמסתכלים על זה ככה. לא היינו חייבים לקחת יין כל כך יקר. (כן, היה פה תהליך מחשבתי בלייב ושינוי תפיסה שלם בנוגע למחירים במסעדה).

לסיכום:

האוכל – 7/10

האווירה – 8/10

החוויה – 8/10

השירות – 9/10

המחיר – 8/10

סה"כ – 8 מתוך 10 לפי הלהב של יעל

יא-פאן

נחמני 26 תל אביב